הנה למה אתם לא צריכים לעשות קניות חזרה ללימודים - Why you don't need to go back to school shopping
- HER STUDY DIARY
- Aug 10, 2020
- 6 min read
גם לי זה קשה- אני יודעת! ועד כמה שאני אוהבת את קניית כלי הכתיבה לשנה החדשה, צריך לזכור שעדיין לא גמרנו את הקודמת לגמרי...
אוגוסט שמח לכולם- זו רשמית עונת החזרה ללימודים!
ולפני שאתם מרימים גבה: כן, עונת החזרה ללימודים מתחילה עבורי כבר באוגוסט. ככה זה אצלנו, בקהילת הסטאדיגרם! חגיגות החזרה ללימודים הן כמו חג בשבילנו, אז אתם יכולים לסמוך עלינו שנתחיל לחגוג אותו כמה שיותר מהר...
אז חג חזרה ללימודים שמח! מה המנהגים (כלומר, המנהג)? שופינג, כמובן!
קניות החזרה ללימודים תמיד היו אחד מהדברים שאני הכי אוהבת בעולם. מאז גיל קטן הייתי מאוהבת בציור, יצירה וכלי כתיבה, ועם הזמן ההתאהבות הקטנה שלי הפכה לאובססיה רצינית- וקניות החזרה ללימודים הפכו לטקס בלתי נפרד מחודש אוגוסט, בו אני מוצאת את עצמי אמנם קונה את כל מה שאני צריכה, אבל יותר מדי ממה שאני רוצה (טוב, לא הכל)- ולאו דווקא צריכה.
האם זה טוב?
מלבד העובדה שכלי כתיבה חדשים ואסתטיים מצטלמים יפה לאינסטגרם? אז האמת היא, שממש אבל ממש לא.
אז למה זה רע?
בואו נתחיל מזה שזה הרבה, הרבה יותר מדי כסף.
כלי כתיבה, למרות שהם משמעותית זולים יותר מבשנים קודמות- בעיקר אחרי שענקיות כגון aliexpress ו-amazon נכנסו לתמונה- הם עדיין הוצאה כספית שלא כולם יכולים לאפשר לעצמם. אני מודה על העובדה שאני מסוגלת לאפשר לעצמי לקנות כלי כתיבה חדשים כל שנה לבית הספר- כי עבור משפחות רבות בעולם וגם בישראל, קניית ציוד לימודי היא מותרות.
הקנייה הטקסית הזו לא טובה לנו, על כמה וכמה אם אנחנו נכנסים ללופ הרעיל הזה של אינסטגרם- ועד כמה שאני מדברת בשבחיה של קהילת הסטאדיגרם הישראלית והעולמית, היא יכולה לקבוע סטנדרטים לא ריאליים לפעמים- שנותנים הרגשה שאם אין לנו ציוד ממותג או טרנדי אז אנחנו לא נוכל להעלות פוסטים טובים כמו של העמודים המוצלחים והגדולים.
באופן אישי, אני מרגישה שקהילת הסטאדיגרם (או לפחות איך שאני חווה אותה בשנה האחרונה) נפתחה יותר לעובדה שתוכן איכותי לא נמדד בהאם בעל העמוד השתמש בטושים של ZEBRA או TOMBOW, אלא ברעיונות שהוא מעביר, ההשראה ותחושת הקהילה שעמודי סטאדיגרם נפתחו בשבילם.
אז מה החלופה?
אני לא אומרת לכם לא לקנות את המדגשים של ZEBRA, העטים הקליגרפיים של PENTEL או הטושים של TOMBOW. אני גם קונה אותם, וזה יהיה צבוע מצדי להגיד לכם לא. אבל אני כן אגיד את זה- הקנייה לא חייבת להיות יקרה כל כך. ישנם הרבה חלופות זולות בהרבה שיכולות לבצע עבודה ראויה בהחלט. אין סיבה להינעל על המותג בשביל התמונה המושלמת לאינסטוש.
אופנה מהירה
בשנים האחרונות יש הרבה יותר מודעות לצריכה של אופנה מהירה- קניית בגדים בזול ובכמויות גדולות, ברשתות ענק כמו ZARA, BERSHKA, SHEIN ועוד. הבגדים בחנויות אלה יפהפים וטרנדים, אך גם מיוצרים באופן תעשייתי ובכמויות גדולות המופצות למחסני ענק ברחבי העולם. מחסני הייצור נמצאים לרוב במדינות עניות ומעסיקים כוח עבודה זול של המקומיים, ולעתים השכר שמוענק לאותם עובדים הוא נמוך ביותר. עוד פגיעה שהאופנה המהירה אחראית לה היא הפגיעה בחנויות הקטנות (בין אם זה אופנה או כלי כתיבה גם כן) והיצור הישראלי המקומי- שעכשיו בימי קורונה הוא נפגע פי כמה וכמה: חנויות רבות יעדיפו לייצר את מוצריהן בסין או מקומות זולים אחרים כי-1) כוח העבודה הוא יותר זול, ו-2)ישנם הרבה תקנים לייצור שקיימים בישראל אך לא קיימים בארצות כמו סין, והופכים את הייצור לזול יותר.
אז כן- אנחנו מכירים את האופנה המהירה. אבל האם יכול להיות שגם קניית כלי כתיבה היא אופנה מהירה?
את רוב קניית כלי הכתיבה הזולים אנחנו עושים באתרים כמו aliexpress ו-amazon. איני יודעת היכן ובאילו תנאים מיוצרים המוצרים הללו, אבל הם אכן נמכרים בכמויות ובזול. יצרני כלי הכתיבה הישראלים נפגעים מהדבר, כי אנחנו בתור קהל נעדיף לקנות מוצרים זולים יותר, למרות שאינם מיוצרים בישראל.
אז מה החלופה?
יש לי תחושה שזה הולך להיות משפט שיחזור שוב ושוב בפוסט הזה- אני לא אומרת לא להזמין כלי כתיבה מאמאזון ואלי אקספרס. האמת היא, שיש כלי כתיבה שפשוט אי אפשר להשיג בארץ; וגם היצרנים המקומיים לא מייצרים אותם.
אבל זה הזמן להתחיל לתמוך ביצרנים הישראלים- ולקנות מוצרים כחול לבן! אם אתם ממש צריכים לעשות קניות לשנה החדשה, לכו לחנות כלי הכתיבה המקומית הקרובה אליכם וקנו נייר, מחברות או מדבקות שיוצרו בישראל.
ולמה כתבתי ממש? הנה הסיבה.
למה חתכתי את קניות החזרה ללימודים שלי ב-50%
או במילים אחרות: לשם מה התכנסנו. אתחיל בפתיח קטן.
בכל שנה נכרתים כמיליארד עצים לשימוש כנייר. בישראל, צריכת הנייר עומדת על כמליון טון בשנה. (המידע נלקח מהאתרים נגב אקולוגיה ופורטל מחזור בהתאמה). אנחנו צורכים נייר על בסיס יומיומי- כתיבה במחברת, אריזת כריכים, דואר, קרטונים, מבחנים! הכל מנייר!
אז אמנם עדיף להשתמש בשקיות וכוסות נייר חד פעמיות על פני כאלה מפלסטיק, אבל כן יש איזו שהיא הגזמה בכך שאנחנו אומרים שאלה הם "טובים לסביבה". הם, אחרי הכל, שימוש בלתי הפיך של משאבי טבע- אי אפשר להפוך את המבחן במתמטיקה שלנו או את הפלייר שקיבלנו בדואר בחזרה לעץ, לא?..
צריכה מוגזמת של מחברות וכלי כתיבה היא, לצערי הרב, חלק משימוש, יש יגידו בזבוז (לא מדויק, לדעתי) נייר שכזה. זה שימוש פרודוקטיבי, אבל אי אפשר להכחיש את העובדה שמדובר בשימוש.
אז מה החלופה?
אי אפשר לשכנע את כל מערכות החינוך בעולם להפסיק להשתמש במחברות בבת אחת, מחר. אני מאמינה שאנחנו כן נראה ירידה כלשהי ומעבר לטכנולוגיות כאלה ואחרות, אבל לא בצורה ענקית ולא כל כך מהר. ובכלל, לא כולם יכולים להרשות לעצמם את אותם הפתרונות הטכנולוגיים, ועבורם מחברת נייר היא הכרחית וגם הפתרון היחידי.
מה לגבי יצירה בנייר? אתם מכירים אותי, לדוגמה, בתור אחת שאוהבת לעשות pen paling (לשלוח מכתבים בדואר). האם גם לpen paling יכולים להיות פתרונות כדי להפוך אותו ליותר ידידותי לסביבה? השתמשו בכתיבה לחברים לעט כהזדמנות לתת למדבקות, דפים ומוצרי נייר שיש לכם כמה מהם לחברים שלכם ובכך לדעת שהם ימצאו בשימוש, ולא ישבו במגירה.
אם להיות כנה, אני אוהבת לקנות מחברות וזה עושה אותי שמחה. אז אם אי אפשר לא להשתמש במחברות וזה ברור שמחברות תורמות לבעיה סביבתית, מה אנחנו עושים במצב כזה?
הרעיון הוא לא להפסיק להשתמש בהן לגמרי, ולא להמשיך עם סגנון חיים כזה שכותבים על חצי דף בצד אחד וממשיכים לדף הבא. לא- הפתרון לבעיה הזו, כמו גם לשאר הבעיות שדיברנו עליהן מקודם, הוא למצוא איזה איזון שיושב לו בנחת באמצע "פחות מדי" ל-"יותר מדי".
פה המקום להזכיר שיש סדר לשימוש במוצרים. זה יכול להיות לפעמים פחות רלוונטי למוצרי נייר, אבל hear me out.
הצעד הראשון תמיד יהיה העדפה לא לקנות או להשתמש מלכתחילה. זה נקרא הפחתה, או באנגלית-reduce.
וכמו שכבר אמרנו, זה קצת מסובך בהתאם לדרך בה מערכות החינוך העולמיות עובדות. אז אפשר למצוא דרכים לקנות פחות, להשקיע במוצרים שאנחנו יודעים שנשתמש בהם יותר זמן ולא לקנות אלא אם יש צורך במוצר.
מהרגע שעשינו שימוש במוצר (כלשהו, לא רק נייר) יהיה שימוש חוזר- reuse.
אם מדובר בבקבוק פלסטיק שקניתם כי לא היה לכם בקבוק רב-פעמי נגיש וזה בסדר ולגיטימי, פשוט ייעלו את הבקבוק להיות בקבוק רב פעמי בכך שתשתמשו בו יותר מפעם אחת.
אם אנחנו מדברים בקונוטציה של כלי כתיבה, לדוגמה- אז במקום לקנות את העט האהוב עלינו שנגמר, אנחנו נקנה רק את המילוי שלו ובכך נשתמש בפחות פלסטיק, אבל השימוש בגוף העט יהיה שימוש רב פעמי. עוד דרך תהיה להעביר את המחברות מלאות הסיכומים שלנו למי שיוכל להשתמש בהן בשנים הבאות, כמו אחים קטנים או חברים. כך המחברת תהיה בשימוש יותר מפעם אחת וגם תעזור לאחים או לחברים שלנו בלמידה. win win situation!
הצעד הבא יהיה למחזר- recycle.
אני בטוחה שעל מחזור אתם כבר יודעים, וסביר שאתם מכירים מקום קרוב אליכם שניתן למחזר בו- אריזות, בקבוקים, זכוכיות וכמובן- נייר.
אז נגיד ולא מצאתם אף אחד להעביר לו את מחברת הגאומטריה מכיתה ט', או שהמחברת עברה כבר לאחד או יותר אנשים וסיימה את תפקידה- אל תזרקו לפח הרגיל: חפשו פחי מחזור לנייר! יש מצב שיש לכם אפילו כאלה בבית הספר. נייר הנשלח למחזור יעובד כדי להפוך לנייר למטרות אחרות, ובכך אנחנו מוודאים שלמרות שהשימוש המקורי במחברת כביכול הסתיים- הנייר עצמו יוכל להיות מיועל לשימוש.
ואיך ההרצאה הזו קשורה לקורונה בכלל?!
זוכרים את התקופה המוזרה הזו בין ביטול בתי הספר לסוף חופשת פסח? אולי את השבועות האחרונים ללימודים בהם לא לגמרי למדנו, וחלקנו למדנו מרחוק, חלקנו בקפסולות, חלקנו בכיתות רגילות וחלקנו בשילוב מוזר של כל השיטות ברשימה?
אז אפשר להגיד שהשנה שעברה עלינו קצת (מאוד) שונה מבדרך כלל. הרבה שיעורי זום, אצלנו לפחות, לא דרשו מאיתנו לסכם חומר כלל- כי אין לוח לכתוב עליו, ובעיות אינטרנט גוזלות הרבה יותר מדי זמן מהשיעור. לא אידאלי.
אז אם תפתחו את מחברת תנ"ך שלי, לדוגמה, תגלו שכמעט ולא כתבתי כלום. אותו דבר הולך לגבי אנגלית, ספרות, היסטוריה וכמה מקצועות מדעיים. שני שלישים מהמחברת שלי ריקים!
אז בגלל שחפרתי עמוק לתוך על העניין של מחזור נייר והפחתת השימוש בו- קיבלתי החלטה.
אני לא אקנה למקצועות הללו מחברות חדשות, אלא אמשיך להשתמש בישנות.
ואני חושבת שגם לכם כדאי לעשות את זה.
גרמתי לזה להישמע הרבה יותר דרמטי משזה באמת- כל מה שצריך לעשות זה להמשיך להשתמש במחברת אם נשארו בה דפים, גם אם הפעם האחרונה שהשתמשנו בה זה לפני חודשיים. הרי שורות המחברת לא התקלקלו בזמן שאנחנו עשינו בינג' חופש של ברוקלין 99...
סיכום קצר לפוסט ארוך
אני אוהבת לקנות כלי כתיבה. אני יודעת שהרבה מכם אוהבים את זה גם כן. לא צריך לאהוב בית ספר כדי לאהוב את קניות החזרה ללימודים.
אבל בתור אחת שמגיעה מקהילת הסטאדיגרם, אני חושבת שיש לכולנו אחריות לשמור על הרגלי שימוש בנייר הגיוניים- גם אם זה קשה.
מה אתם חושבים? איך אתם חוסכים בנייר או שומרים על הסביבה בתור תלמידים? ומה לדעתכם התפקיד של קהילת הסטאדיגרם והבולט ג'ורנלינג בקידום אג'נדה סביבתית?
מקווה שהפוסט לא יצא יותר מדי הרצאתי, אבל האמת היא שהיה לי מאוד מעניין לכתוב אותו. הנושא הזה ישב לי כבר כמה שבועות בראש, והתלבטתי כיצד לגשת אליו. אשמח אם תשתפו את מחשבותיכם בתגובות פה למטה או בפוסט באינסטגרם- מעניין אותי לקרוא מה אתם חושבים על הנושא.
עד כאן להיום, בכל אופן!
ועד לפעם הבאה...
Comentários